המפגש עם מצבי חולי מאיים חיים מעורר הרבה דילמות, חששות, אתגרים אצל החולה וקרוביו. 

 

לעיתים קרובות אנשים נבוכים ומתקשים למצוא את המילים והדרכים לנכוח ולפעול במצבי חולי אלו, באופן שייטיב עם עצמם וסביבתם. על מנת לצאת מאזור חוסר הנוחות, אנשים זקוקים להכוונה והקשבה שתעזור להם לקבל כלים ולמצוא תובנות כיצד אפשר לנהוג באופן יישומי, תומך ומועיל. 

​

דוגמאות לסוגיות ושאלות שאנשים מעלים במפגשי ייעוץ וליווי:

​

• "אני רוצה לדבר עם.. על מה שקורה אבל אני חושש ש.."

• "מה חשוב לי באמת בזמן הזה?"

• "מה ואיך לומר לילדים/נכדים על המצב?"

• "מה הייתי רוצה לעשות עכשיו? אני יכול לבחור בכלל?"

• "ואם אני לא רוצה שיאריכו את חיי באופן מלאכותי, מה אפשר לעשות?"

• "אני פוחד ש.."

• "עייפתי כבר.."

• "גיליתי על עצמי ש..."

• "מה ומי יכול לעזור בטיפול במצב הנוכחי?"

• "מה שנותן טעם ומשמעות לחיי זה.."

• "הומור שחור זה חלק מהדרך שלי, אבל אני לא יכול לחלוק את זה איתם.."

​​

מגוון הדברים שמעסיקים אנשים במצבי חולי מאיים חיים הוא רחב ואין דבר שאין לו מקום או "לא יפה" לחשוב או לדבר עליו בזמן מפגש מקצועי.

 

מפגשי הייעוץ והליווי שלי מאופיינים בהתערבות השמה דגש על יצירת מרחב בטוח לשיח פתוח על הממשק שבין החיים והמוות, תוך התמקדות בכאן ועכשיו. האסכולות הטיפוליות המשולבות על ידי במפגשים הן הלוגותרפיה* והגישה  הפליאטיבית**. 

​

​

*לוגותרפיה - תרפיה באמצעות משמעות, נוסדה ע"י הנוירולוג והפסיכיאטר, פרופ' ויקטור פראנקל, מחבר רב-המכר העולמי "האדם מחפש משמעות". הגישה ממוקדת בטיפוח הגרעין הבריא באדם וביכולתו למצוא משמעות בכל מצב, לצמוח אל מול נסיבות החיים, על האתגרים וההזדמנויות שהם מזמנים, תוך מכוונות אל העתיד.

​

**טיפול פליאטיבי על פי הגדרת ארגון הבריאות העולמי, הנו גישה טיפולית שמטרתה שיפור איכות החיים של חולים ובני משפחותיהם בהתמודדות עם מחלות חשוכות מרפא, על ידי מניעה והקלה על סבל באמצעות זיהוי והערכה קפדנית של הסימפטומים, טיפול בכאב ובבעיות אחרות, גופניות, נפשיות, רוחניות.

​

​

​

​

​

​